כלכלה והמשחקים האולימפיים

מ-1932 ועד 1984, שתי אולימפיאדות שנערכו והצליחו בארה"ב ולא במקרה, אף מארחת לא הרוויחה כלכלית מאירוח המשחקים[1]. למרות זאת, ההשקעה במתקנים האולימפיים תרמה במקרים רבים לקידומה של המדינה המארחת. רק כדוגמא, לאחר אירוח האולימפיאדה ב-1964 בטוקיו, יפן עברה מגידול שנתי של 10.1% בתמ"ג לגידול של 26.1%[2]. השגשוג הכלכלי אפילו כונה כ"בום הכלכלי של משחקי טוקיו 1964". מצד שני, מדינות רבות משלמות עד היום על אירוח המשחקים, כמו קנדה והעיר מונטריאול שארחה את משחקי 1976 ושישית מהמסים שלה על סיגריות עוברים לכיסוי החובות עד היום[3]. מתכנני האולימפיאדה בלונדון היו צריכים להתייחס להשפעות ארוכות הטווח של המשחקים תוך לימוד מניסיון העבר. ברשומה הבאה אתייחס למספר סוגיות מרכזיות בהקשר זה.

"כסף, כסף, כסף, שורף לי את קצה היד…"

בחינה קצרה של עלויות המשחקים הקודמים מעלה תמונה מעניינת[4]. אתונה 1896 עלתה 3,740,00 דרכמות, בסביבות 448,800 דולר במחירי קנייה של 1896. אין נתון לגבי פריז 1900, אך זו נחשבת כאולימפיאדת גרועה מבחינה כלכלית (וספורטיבית), כאשר התחרויות נמשכו מעל 5 חודשים. סט. לואיס 1904 הייתה כשלון כלכלי גם בשל העובדה, כי באותו זמן נערך יריד גדול בעיר. גם כאן אין נתונים ברורים לגבי העלויות. אתונה 1906, עשור למשחקים, הייתה סבירה מבחינה כלכלית, כיוון שהיוונים השתמשו באותם מתקנים מ-1896 לאחר שיפוצם (האולימפיאדה הזו אינה נחשבת במניין הרשמי של המשחקים). לונדון 1908 הציגה רווח מסוים, אך מעניין לראות שרק 28% מהרווחים הגיעו מכרטיסים שנמכרו. הבריטים נסמכו על תרומות כדי לקיים המשחקים. לפי הערכה של זרנווסקי, ההוצאות עמדו על 394,000 דולר במונחי 1908. בשטוקהולם 1912 הארגון המוצלח הוא זיכרון מרכזי מהמשחקים, אך אין נתונים מספריים לגבי ההוצאות.

לאחר מלחמת העולם, אנטוורפן 1902 הצליחה להקים אצטדיון אולימפי בן 30,000 מושבים למרות שניתנה לבלגים רק שנה להקמתו. נבנה גם מבנה בן 10,000 מושבים עבור אירועי השחייה. קשה לדעת מה היו הוצאות המשחקים, אך העובדה שגם כרטיסים במחיר 30 סנט לא מילאו את האצטדיון מרמזת על הבעיות הכלכליות הקשות. פריז 1924 הציגה מספרים גדולים מבחינת כמויות הצופים, אך ההכנות היו גבוהות והסתיימו בהפסדים עבור המארחת. עבור אמסטרדם 1928 ההולנדים הקימו מתקנים חדשים ומשוכללים ובסך הכל ההוצאות נאמדו ב-1.183 מיליון דולר וההפסד היה מינימאלי: 18,000 דולר. לוס אנג'לס 1932, כאמור, הייתה האולימפיאדה הראשונה שהצליחה כלכלית באופן יחסי. על פי דיווחי הניו יורק טיימס, הרווח נאמד במיליון דולר לאחר כל ההוצאות. ברלין 1936, "האולימפיאדה הנאצית", הציגה מופע ראווה בהשקעה כלכלית עצומה. הרווח התפעולי עלה על מיליון מרק והערכות מסוימות מעמידות את כלל ההוצאות על סכום של 30 מיליון דולר במונחי 1936. ב-1940 היו אמורים להתקיים משחקים בהלסינקי, אך אלו בוטלו בשל המלחמה וכן משחקי לונדון 1944.

לאחר מלחמת העולם השנייה לונדון 1948, הבריטים חששו מהפסדים במיוחד לאור הניסיון הכושל מ-1908. העלות הכוללת של המשחקים הייתה כ-12 מיליון דולר (במושגי 1982), כ-21% מההוצאות היו על אירוח וארוחות. הלסינקי 1952 אורגנה באופן יעיל וצנוע. "לפי הספרים" מדובר על הוצעה של 1,580 מיליון מרק פיני והפסד של 49 מיליון מרק פיני. מלבורן 1956, שכללה גם את תחרויות הרכיבה בשטוקהולם בשל חוקי הסגר האוסטרלי, היו כשלון כליל. האוסטרלים הפסידו 300,000 פאונד. עלויות הבנייה, שהוערכו ב-9 מיליון דולר, לא נכללו בתקציב התפעולי של 4.6 מיליון דולר. בסך הכל, אם כן, מדובר על הוצאה של 13 מיליון דולר. רומא 1960 הביאה להשקעה של 64 מיליון דולר בתשתיות. הוועד האולימפי דיווח על שוויון בהוצאות ובהכנסות, שעמדו על סכום של 7.2 מיליון דולר.

טוקיו 1964 נחשבים עד היום כאחת התחרויות המוצלחות. לפי הערכות, היפנים השקיעו 1.926 מיליארד דולר בארגון ובבניית תשתיות. סכום זה אינו כולל 4 כבישים מהירים חדשים וכבישים רבים אחרים. הוועד האולימפי היפני דיווח על מכירת כרטיסים בסכום של 5.172 מיליון דולר. במקסיקו סיטי 1968 הושקעו 175 מיליון דולר. 98 מיליון הושקעו באצטדיונים, בכפר האולימפי ובתחזוקת העיר. שאר הכסף הושקע במשחקים עצמם. תקציב מינכן 1972 התחלק בין הממשלה הפדרלית (50%), מדינת בוואריה (25%) והעיר מינכן (25%). סך הכל עלות המשחקים הגיעה ל-611 מיליון דולר, פי ארבעה מהמשחקים הקודמים במקסיקו.

מונטריאול 1976, כאמור, הייתה פיאסקו כלכלי. העלויות המשוערות של המשחקים היו 2.8 מיליארד דולר. הרווח מזכויות טלוויזיה עד על 32 מיליון דולר בלבד. רק ב-2006 סיימו הקנדים לשלם עבור האצטדיון שנבנה במיוחד לאירועים. עלויות מוסקבה 1980 לא ידועות. זכויות הטלוויזיה הניבו 101 מיליון דולר. על פי ראש עיריית מוסקבה דאז, מוסקבה השקיעה 2 מיליארד דולר על המשחקים. לוס אנג'לס, כפי שצוין, היו מוצלחים מבחינה כלכלית. עלות המשחקים הייתה 483 מיליון דולר, כאשר הושגו 287 מיליון דולר מזכויות שידור. סיאול 1988 עלתה 3.1 מיליארד דולר. הרווח התפעולי היה נמוך יחסית (30 מיליון דולר), אך כלכלת דרום קוראיה זינקה ב-12% בשנה שלאחר המשחקים.

ברצלונה 1992 הציגה השקעה של 9.1 מיליארד דולר ורווח של 636 מיליון דולר מזכויות שידור. אמנם הרווח המיידי של העיר היה רק 3 מיליארד דולר מהשקעה של 10 מיליארד דולר, אך בטווח הארוך חלה כמעט הכפלה במספר התיירים. באטלנטה 1996 באה לידי ביטוי אולימפיאדה מופרטת מאוד וממוסחרת. זכויות השידור הניבו 898 מיליון דולר והרווח הכללי היה 300 מיליון דולר, נמוך מהמצופה. למרות הרווח, האולימפיאדה לא מינפה את המוניטין של העיר אטלנטה. סידני 2000 עלתה  2.25 מיליארד דולר. זכויות השידור הניבו 1.3 מיליארד דולר. בסופו של דבר הכלכלה אמנם קיבלה דחיפה מסוימת (תוספת של 0.75 אחוז לתמ"ג), אך התיירות לא התרוממה ככל הנראה בשל אירועי הטרור של 11 בספטמבר 2001.

אתונה 2004 עלתה כ-7 מיליארד דולר. עלויות הבנייה והאבטחה האמירו בזמן בניית המתקנים. מעבר לכך, החשש מצפיפות דחתה את הגעתם של צופים רבים ליוון. באופן מדהים, מספר התיירים ליוון ב-2004 ירד ב-10% ביחס לשנים אחרות. היוונים נקלעו למשבר כלכלי ועד היום מתקשים לצאת ממנו. בייג'ין 2008 הציגה את הכוח הסיני העולה. לפי הערכות, המשחקים עלו יותר מ-20 מיליארד דולר. גם כאן, למרות ההשקעה, נצפתה דווקא ירידה בתיירות.

מה שנכנס ומה שיוצא

ניתוח כללי של האולימפיאדות צריך להתייחס להוצאות ולהכנסות של המשחקים ובאופן נרחב יותר להשפעות החיוביות מול ההשפעות השליליות על הערים המארחות בפרט ועל המדינות המארחות בכלל.

הטבלה הבאה מסכמת את ההוצאות וההכנסות הישירות של משחקים אולימפיים:

הוצאות

הכנסות

הכנת ההצעה

תשלומי שידור

בנייה/שיפוץ:

מתקני ספורט

תשתיות (למשל: תשתיות תחבורה)

כפר אולימפי

מתקנים עבור התקשורת

מממנים (ספונסרים) עולמיים

מממנים מקומיים

אימון וציוד מתנדבים

מכירת כרטיסים

שירותים עבור הועדה המארגנת

Lottery- יצירת מבנה מאורגן וחוקי של הימורים

ארגון מירוץ הלפיד

מכירת סחורות (מרצ'נדייזינג)/מטבעות/בולים

תמיכה בנסיעת אתלטים ושופטים

סובסידיות ממשלתיות/תרומות

אירוח אתלטים ושופטים (במהלך המשחקים)

אירוח המשפחה האולימפית (הוועד האולימפי הבינ"ל, ארגוני ספורט בינ"ל, ועדים אולימפיים לאומיים ועוד)

ביטחון

תכנית אמנותית

מעובד מתוך: Kristine Toohey and Anthony James Veal. The Olympic Games: A Social Science Perspective (Wallingford, Oxfordshire, UK ; Cambridge, MA : CABI Pub., c2007), p. 132.

 מעבר להשפעות הישירות, קיימות השפעות עקיפות בטווח הקצר ובטווח הארוך למשחקים אולימפיים.

יתרונות אפשריים

חסרונות אפשריים

טווח קצר

עלייה בתיירות

ירידה בתיירות

שיפור תשתיות

עלות

פיתוח תעשיית הספורט

צפיפות בעיר המארחת

יצירת מקומות עבודה רבים בטווח הקצר

פקקי תנועה

פיתוח וחידוש עירוני

זיהום רב ורעש מטוסים

עליית מחירי מגורים בעיר- פגיעה באוכלוסייה המקומית

פגיעה בבתי עסק מקומיים בשל העתקם למיקום אחר ו/או הכנסת רשתות גדולות לאזור המשחקים

טווח ארוך

צמיחה כלכלית

צניחה במספר מקומות העבודה לאחר המשחקים

העלאת מודעות ספורטיבית

כשלון כלכלי עלול לגרום לפגיעה במשק הבריטי בטווח הארוך

פיתוח תעשיית הספורט

טורניר לא מוצלח עלול לפגוע במוניטין הבריטי ובתיירות עתידית

החייאת אזורים אורבניים

יצירת מקומות דיור חדשים

שיפור תחבורתי

העלאת מודעות העיר וקידום תיירותי

לונדון- הצלחות וכישלונות ידועים מראש

עוד לפני שהתחילו המשחקים כבר אפשר להכיר במספר הצלחות וכישלונות של אולימפיאדת לונדון. ראשית, שלושה חודשים לפני תחילת המשחקים, שר הספורט הבריטי, יו רוברטסון, טען שעל אף שאורגנה חבילת מימון ציבורי של 9.3 מיליארד פאונד, לא יהיה צורך בכולה, מה שמצביע על הצלחה בתכנון הכלכלי של המשחקים.

מצד שני, תחקיר של רשת סקיי התייחס לתקציב השלם של האולימפיאדה והעמיד אותו על 24 פאונד, פי עשרה מהמתוכנן. הדיווח הזה כולל את כל תקציבי הפיתוח הממשלתיים, הוצאות גוברות של אכיפת שימוש בסמים במהלך המשחקים, תשלומים לעובדי הרכבת התחתית, עלות מסע הלפיד האולימפי, השקעה "במורשת" המשחקים (כולל ניקוי פארקים ונחלים), שיטור וכוחות אנטי-טרור, אבטחה ומודיעין. כדאי להבין, שההשקעה הזו היא לטווח הארוך ונשיא רשות הפיתוח האולימפי טוען ש-75% מההוצאה תשמש את לונדון ב-100 עד 200 שנים הבאות.

מבחינה תיירותית, קשה לחזות מה תהיה התוצאה של המשחקים. ברור כי האולימפיאדה מעלה את המודעות לעיר ומקדמת אותה מבחינה תיירותית, אך ייתכן ואלו דווקא ייפגעו בתיירות של לונדון. איחוד חברות התיירות של אירופה פרסם נתון לפיו חלה ירידה של 95% בהזמנות של חופשות קיץ בלונדון בקיץ הקרוב. המשמעות היא אבדן הכנסה בסכום של עד 3.5 מיליארד פאונד. החשש הוא שתיירים "רגילים" ינסו להימנע ממפגש עם "תיירי הספורט" הרבים שצפויים להגיע. ייתכן והירידה בתיירים "הרגילים" תכוסה על ידי "תיירי הספורט". ויזה אף פרסמה מחקר לפיו ההכנסה הישירה מתיירות בשבועות של קיום המשחקים צפויה להזרים לכלכלת בריטניה כמעט 850 מיליון יורו. בטווח הרחוק, קשה לראות שהתיירות תפגע, אלא להפך, רק תמשיך לגדול בבירה הבריטית.

בעיה מסוימת בה המבקרים עלולים להיתקל היא שביתת של נהגי המוניות בלונדון, בשל הגבלות תנועה שהוטלו על המוניות. ככל הנראה הבעיה קשורה יותר לנהגי המוניות עצמם ופחות למבקרים, כיוון שכל אחד מ-8.8 מיליון הכרטיסים למרוצים והתחרויות השונות מעניק למחזיקים תחבורה חינם בתחבורה הציבורית לאותו היום.

בנק אנגליה (Bank of England) מציג תחזיות לפיהן המיתון הכלכלי יקבל דחיפה מהמשחקים האולימפיים, כשתיירות נכנסת והוצאה ציבורית גדלה יגבירו את פעילות המשק. לאחר שנבחנה השפעת אולימפיאדת סידני 2000 על כלכלת אוסטרליה, הבנק המרכזי של אוסטרליה הגיע למסקנה שהגידול בתמ"ג באותו הרבעון של המשחקים גדל ב-0.75%. השקעה דומה מצד בריטניה צפויה להביא לכך שהתפוקה בבריטניה תהיה גדולה יותר מה שהרבעון השלישי אמור להיות ב-0.2%.

לסיכום, אם נבחן בקצרה את טבלת ההשפעות האפשריות בהתייחס ללונדון, נראה ששיפור משמעותי בתשתיות אכן התרחש בעיר. מבחינת החידוש האורבאני, מזרח לונדון זכתה לעדנה, כשאזור סטרטפורד הוא מוקד השיפוצים. לאחר שהמשחקים יסתיימו, 5,000 בתים יחליפו את הכפר האולימפי, אך מחיריהם צפוי להיות גבוהים, מה שיפגע במשפחות ממעמד נמוך יותר באזור. התחבורה העירונית שודרגה משמעותית, כולל תעלת מעבורת המקשרת בין סטרטפורד לקינגס קרוס, עלייה של 45% בקיבולת של קו Jubilee line (מכונה "הקו האפור") של התחתית, הרחבות של ה-DLR (הרכבת הקלה), שיפור בסך 1 מיליארד פאונד בקו המזרחי של לונדון (קו עילי של רכבת). בתיירות אמנם צפויה ירידה יחסית בלונדון, אך זו יותר ומתפוצה בשאר חלקי בריטניה ובטווח הארוך התיירות רק תגדל. מבחינת מקומות העבודה, האזור האולימפי בלונדון הוא במקורו אזור עם אחוזי אבטלה גבוהים ואלו יקטנו משמעותית בתקופה הקרובה. קשה לקבוע מה יקרה בטווח הארוך, אך בהתייחס למתקנים, בניגוד לסין למשל, אלו לא יהפכו ל"פילים לבנים". החשש הגדול הוא מצניחה במקומות עבודה לאחר התחרויות ושקיעה חוזרת במשבר כלכלי, אך ניתן רק לקוות שהתכניות יצליחו לייצר משחקים בני קיימא ויהוו דוגמא שיהיה ניתן ללמוד ממנה עבור משחקים עתידיים.


[1] Robert Colvile. "From 'Big Owe' to pure profit" (15.8.04)

http://www.guardian.co.uk/business/2004/aug/15/olympics2012.theobserver

[2] S. C. Wang, “The Possible Influence towards Beijing City’s Development by PRC’s Running Olympic Games in 2008,” master thesis, Graduate Institute of National Development, National Taiwan University, 2002.

[3] Colvile, Ibid

[4] הנתונים מתוך Colvile  ומתוך:

 .Frank Zarnowski. "A Look at Olympic Costs", International Journal of Olympic History, Vol. 1, Number 2, Spring 1993

Heather Stewart and Larry Elliott. " Olympic Games will boost UK economy, predicts Bank of England: London 2012 will

bring tourist boom and extra public spending that may see off double-dip recession says Threadneedle Street"

 (16.5.12)

http://www.guardian.co.uk/sport/2012/may/16/olympic-games-economy-boost-bank

פוסט זה פורסם בקטגוריה המשחקים האולימפיים 2012, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s