המשחקים הפראולימפיים

המשחקים הפראולימפיים או אולימפיאדת הנכים הוא אירוע ספורט בינלאומי המתקיים במקביל לאולימפיאדה. השם "פראולימפי" מבוסס על המלה היוונית פארא שמשמעותה "ליד", כלומר: "ליד המשחקים האולימפיים". השנה המשחקים יערכו בין 29 באוגוסט ל-9 בספטמבר בלונדון, 17 יום לאחר סיום האולימפיאדה.

היסטוריה מקוצרת

ההיסטוריה של המשחקים מתחילה במועדוני ספורט לחרשים בשנת 1888 בברלין. רק לאחר מלחמת העולם שנייה ועם חזרתם של פצועים ונכים רבים מהמלחמה התרחב ספורט הנכים. בשנת 1944 ולבקשת הממשלה הבריטית פתח ד"ר לודוויג גוטמן (Guttmann), יהודי-גרמני, מרכז לפציעות בעמוד השדרה בבית החולים סטוק מנדוויל (Stoke Mandeville) ובמשך הזמן ספורט שיקומי הפך לספורט לשעות הפנאי ולספורט תחרותי.

עם פתיחת משחקי לונדון 1948, ד"ר גוטמן ארגן את התחרות הראשונה לאתלטים בכיסאות גלגלים, שנקראה: "משחקי סטוק מנדוויל". התחרות כללה 16 אנשי שירות שלקחו חלק בתחרויות חץ וקשת. בשנת 1952, אנשי השירות לשעבר של הולנד הצטרפו ונוסדה התנועה הבינלאומית של משחקי סטוק מנדוויל.

ברומא 1960, משחקים אלו הפכו למשחקים הפראולימפיים בהשתתפות 400 אתלטים מ-23 מדינות. לאחר מכן, בדומה למשחקים האולימפיים, כל ארבע שנים התקיימו המשחקים. בשנת 1964 המשחקים ערכו בטוקיו, ב-1968 בתל אביב, ב-1972 בהיידלברג, ב-1976 בטורונטו, ב-1980 בארנהיים, ב-1984 בסטוק מנדוויל ובניו יורק. החל מ-1988 המשחקים מתקיימים באותה העיר כמו משחקי האולימפיאדה. כך ב-1988 הם התקיימו בסיאול, ב-1992 בברצלונה, ב-1996 באטלנטה, ב-2000 בסידני, ב-2004 באתונה וב-2008 בבייג'ינג.

ב-1964 הוקם הארגון הספורט הבינ"ל לבעלי מוגבלויות (IOSD), שהציע לנכים אחרים, שלא התאימו לדרישות סטוק מנדוויל, להצטרף לשורותיו. בהמשך הוקמו עוד ארגונים וב-1982 הוקם ה-ICC, "ועד הספורט לתיאום בינלאומי עבור בעלי מוגבלויות בעולם". בסופו של דבר, לאחר התווספות ארגונים נוספים, הוקם ב-1989 "הוועד הפראולימפי הבינלאומי", כארגון בינ"ל ללא מטרות רווח והוא שמארגן את התחרויות מאז.

לונדון 2012

המשחקים בלונדון יערכו בין ה-29 באוגוסט ל-9 בספטמבר ויכללו, לראשונה מאז סידני 2000, ספורטאים עם נכויות אינטלקטואליות. בסך הכל משתתפות במשחקים 166 מדינות, מספר שיא של משתתפות, 4,200 ספורטאים מתוכם 1,513 נשים, מספר שיא גם הוא וצפוי שיא נוסף של צופים. בתכנית האולימפית מופיעים 20 ענפי ספורט: חץ וקשת, אתלטיקה, בוצ'יה (מעין כדורת), רכיבת אופניים (כביש ומסלול), רכיבת סוסים, כדורגל 5 נגד 5 (לבעלי נכות ראייה) כדורגל 7 נגד 7 (לבעלי שיתוק מוחין), כדור שער (עבור עיוורים ולקויי ראייה) 3 נגד 3 (משחק של גלגול כדור בשקט מוחלט במטרה להעבירו/לחסום את העברתו מצד אחד של המגרש לצדו השני), ג'ודו, הרמת כוח (מזכיר הרמת משקולות אך מבוסס כמעט אך ורק על כוח), חתירה, שייט, קליעה, שחייה, פינג פונג, כדורעף בישיבה, כדורסל כיסאות גלגלים, סייף כסאות גלגלים, רוגבי כסאות גלגלים וטניס כסאות גלגלים.

ישראל והמשחקים הפראולימפיים

עם הקמת המדינה, אלפי ניצולי שואה, לוחמי מלחמת העצמאות ונפגעי מגפת הפוליו שתקפה את ישראל ב-1950, היו זקוקים לטיפול ודרך להתמודד עם הקשיים. "ארגון נכי נלחמת השחרור" (שלאחר מכן שינה שמו ל"ארגון נכי צה"ל") יזם את הזמנתו של פרופ' לודוויג לישראל והוא שהביא להגברת תכניות הספורט עבור בעלי המוגבלויות. מחלת הפוליו שתקפה ילדים רבים המריצה את מתנדבים רבים להקים ארגונים רבים ובמהרה קם איל"ן (איגוד ישראלי לילדים נפגעים) ב-1952. ב-1958 הוקמה ההתאחדות הישראלית לספורט נכים .

ההיסטוריה של מדינת ישראל רוויה מלחמות ופעולות איבה, מה שבא לידי ביטוי גם בפתיחת "בית הלוחם", מרכז ספורט לנכי צה"ל, בתל-אביב בשנת 1973. בעקבותיו הוקמו גם מרכזים בירושלים, בחיפה ובבאר שבע.

לפי משה רשקס[1], יו"ר ארגון נכי צה"ל לשעבר ומי שניהל את מרכז הספורט לנכים של איל"ן בשנים 1965-2003, השילוב בין נכי צה"ל שנאלצו להתמודד עם הלם ושיקום ולהסתגל למצב גופני חדש בגיל מבוגר יחסית ובין חולי הפוליו, רובם ילדים, שחיפשו דרך להשיג הכרה ויוקרה חברתית, הביא לפיתוח הספורט התחרותי.

ישראל השתתפה בכל התחרויות מתחילתן והשיגה עד היום 333 מדליות, מהן 113 מדליות זהב, 105 מדליות כסף ו-115 מדליות ארדישראל השתתפה בכל התחרויות מתחילתן והשיגה עד כה 364 מדליות, מהן 122 זהב, 120 כסף ו-122 ארד. בהופעת הבכורה של המשלחת הישראלית ברומא 1960, השיגה ישראל שתי מדליות כסף ושתי מדליות זהב. ב-1968, התברר כי לא יהיה ניתן לקיים את המשחקים במקסיקו סיטי בשל תנאי הגובה והאוויר הדליל וישראל הציעה לארח את המשחקים. המשחקים התקיימו באצטדיון האוניברסיטה העברית בירושלים ובסך הכל השתתפו כ-800 משתתפים מ-29 מדינות בתחרויות.

במשך השנים חלה ירידה בהצלחה של הנבחרת הישראלית, כאשר הסיבות המרכזיות לכך היא המקצוענות הגוברת של ספורט בעלי המוגבלויות בעולם, הגידול במספר המדינות המתחרות, השינוי בשיטת סיווג בעלי המוגבלויות ,שהקטין את מספר הספורטאים המתחרים בכל קטגוריה ולבסוף, הישענות המשלחות על נכי צה"ל ולא על בעלי מוגבלויות מלידה מאז שנות ה-70, מה שמקטין את הסיכויים לפתח ספורט תחרותי בסטנדרטים גבוהים. אף על פי כן, מודעות הציבור לספורט בעלי המוגבלויות גדלה בכל שנה והישגי הספורטאים בעבר ובהווה מהווים נקודת אור לאנשים ללא מוגבלויות בדיוק כמו לאנשים בעלי מוגבלויות.

ספורטאים ישראלים בולטים

כאמור, ישראל זכתה במספר רב של מדליות במשחקים ובהיסטוריה שלה עשרות ספורטאים מצטיינים. בחרתי להתמקד בארבעה ספורטאים:

1. צפורה (ציפי) רובין- רוזנבאום (ילידת 1946), היא הספורטאית המעוטרת ביותר בספורט בעלי המוגבלויות בישראל. היא השתתפה ב-7 תחרויות בין השנים 1968 ל-1988, כאשר התחומים החזקים ביותר שלה היו הדיפת כדור ברזל (3 זהב, 1 כסף ו-2 ברונזה) וכידון (5 זהב, 1 ברונזה). היא הייתה אלופת הטלת כידון שבע פעמים ברציפות, כשכמעט בכל פעם שברה את שיא העולם. בנוסף, השתתפה בתחרויות שחייה, סייף וכדורסל. בסך הכל זכתה ב-21 מדליות: 11 מדליות זהב, 4 כסף ו-6 ארד ב-7 ענפים שונים (כדור ברזל, כידון, דיסקוס, פינג פונג זוגות, שחייה, Club Throw  (זריקת מקל) ופנתאטלון). ב-1998 קיבלה את עיטור ספורטאי היובל מטעם הוועד האולימפי הישראלי.

2. אורי ברגמן, שחיין פראולימפי מצטיין, נולד ב-1953 בקיבוץ גבעת ברנר. כבר בשנה הראשונה לחייו חלה בפוליו. למרות המגבלה לא ויתר על פעילויות ונטל חלק בכל האתגרים הפיזיים, בין אם מדובר היה בטיולים ובין אם בתחרויות ספורט. הוא היה אחד מכוכבי נבחרת הכדורמים של גבעת ברנר ואף השתתף בנבחרות הנוער. ברגמן זכה ב-12 מדליות (11 זהב ו-1 ארד) בארבע תחרויות. הצטיינותו בלימודים כילד בא לידי ביטוי בהמשך חייו עם לימודיו באוניברסיטה וקבלת דוקטורט. הוא הפך למאמן שחייה ותרפיסט והשתמש בלימודיו ובניסיוני האישי לנהל מחנות לילדים ומבוגרים בעלי שיתוק מוחין ולהדריך קבוצות פולו מים בבית הלוחם. ברגמן הינו מרצה בסמינר הקיבוצים ובמכון וינגייט ופרסם מעל ל-20 פרסומים בנושא "ספורט מים הסתגלותי" (Adaptive Aquatics). בשנת 2000 קיבל אות הוקרה מטעם היכל התהילה הבינ"ל לשחייה. ב-1998 קיבל את עיטור ספורטאי היובל מטעם הוועד האולימפי הישראלי.

3. ברוך חגאי נולד בטריפולי בשנת 1944. בגיל שנתיים חלה בפוליו ומאז הוא משותק ברגל ימין. בשנת 1951, כשהיה בן שבע, היגר עם משפחתו לישראל. רק בארץ החל לקבל טיפול ולהתמודד עם שיתוק הילדים. הוא גדל בתל-אביב כבן למשפחה בת 11 ילדים. הוא השתלם בקורסים להכשרה טכנית במסגרת משרד העבודה ובגיל 16 התחיל לעבודת כטכנאי מכונות במפעל "הארגז" לאוטובוסים בו עבד במשך 40 שנה. הקריירה הפראולימפית שלו כללה הצלחות בשחייה, פינג פונג ובכדורסל. הוא השתתף בארבעה משחקים והשיג 8 מדליות זהב (6 בפינג פונג ,1 בכדורסל, 1 בשחייה) ומדליית ארד אחת בפינג פונג זוגות. בנוסף, זכה עם נבחרת ישראל בכדורסל באליפות אירופה שלוש פעמים (1971, 1978, 1981) ופעמיים באליפות העולם (1971, 1975). לאחר פרישתו מספורט תחרותי המשיך לעסוק בספורט במסגרת "מרכז הספורט לנכים של איל"ן". ב-1985 נכנס ל"היכל התהילה" של הספורט היהודי באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1998 קיבל את עיטור ספורטאי היובל מטעם הוועד האולימפי הישראלי.

4. קרן אור לייבוביץ' היא ספורטאית יוצאת דופן מהשלושה שהצגתי עד כה. לייבוביץ' ילידת 1973 נולדה ילדה בריאה לחלוטין ועסקה בספורט בצעירותה. היא נאלצה להתמודד עם מוגבלות גופנית רק לאחר שבעת שירותה הצבאי, במהלך קורס קצינות, נפצעה בגבה כשסחבה ציוד כבד. הפציעה גרמה לה לשיתוק בשתי רגליה והיא החליטה להמשיך ולעסוק בספורט ולהתמקד בשחייה. לייבוביץ' זכתה באליפות אירופה חמש פעמים, שלוש פעמיים באליפות העולם ובשבע מדליות במשחקים הפראולימפיים. היא זכתה ב-3 מדליות זהב בסידני, מדליית זהב אחת, מדליית כסף אחת ושתי מדליות ארד באתונה. בנוסף לעיסוקה הספורטיבי, לייבוביץ' היא אחת הפעילות הבולטות להעלאת מודעות הציבור לספורט בעלי מוגבלויות ולשיפור התנאים המוענקים על ידי המדינה. ב-2004 השיאה משואה בטקס יום העצמאות וב-2008 נכנסה לרשימת ספורטאי העשור.

משלחת ישראל למשחקי 2012

25 ספורטאים ישראלים ב-9 ענפי ספורט שונים יצאו למשחקים בלונדון, כאשר את דגל ישראל בטקס הפתיחה יישא הקלע דורון שזירי, זוכה שתי מדליות כסף ושתי מדליות ארד בשלושת המשחקים הפראולימפיים בהם השתתף עד כה. להלן רשימת הספורטאים המלאה:

הענף

שם הספורטאי

אולימפיאדה מס'

אופני יד

קובי ליאון

1

נתי גרובר

1 (באולימפיאדת בייג'ינג נפצע בתאונה ונמנעה ממנו ההשתתפות)

פסקל נועה ברקוביץ'

2

חתירה

מורן סמואל

1

ראובן מגנג'י ואולגה סקולוב

1

טניס

שרגא ויינברג

3

נועם גרשוני

1

בועז קרמר

2

טניס שולחן

שי סיידה ולירן גבע

1 ,2 (בהתאמה)

קליעה

דורון שזירי

4

שייט

דרור כהן, בני וקסלר וארנון אפרתי

4

שמעון בן יעקב והגר זהבי

1

שחייה

יצחק ממיסטלוב

3

איאד שלבי

2

יואב וילנסקי

1

ענבל גנפול שוורץ

3

ענבל פיזרו

2

אראל הלוי

1

רכיבה

יונתן דרסלר

1

מרתון

גדי ירקוני

1

http://www.london2012.com/paralympics/country/israel/

בהצלחה!


[1] משה רשקס. הנידונים לתהילה (תל-אביב: מלוא,1995), ע' 68.

פוסט זה פורסם בקטגוריה המשחקים האולימפיים 2012. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על המשחקים הפראולימפיים

  1. Dor Avi Meir הגיב:

    300 מדליות?! וכמה מדליות יש למדינות כמו ארה"ב? האם זה אומר שאנחנו מעצמת ספורט נכים?

  2. sheratzkya הגיב:

    לארה"ב, המדורגת ראשונה, 1968 מדליות (מתוכן 700 מדליות זהב), מה שאכן הופך אותה למעצמה בתחום. ישראל היא בהחלא מעצמה בתחום, אך, כאמור, חלה ירידה בכמות המדליות בעשורים האחרונים.
    לבחינת ההישגים השונים אתה מוזמן לגלוש ב-http://www.london2012.com/paralympics/country/israel/

  3. מרכז לידר הגיב:

    וואוו !
    בהחלט מעניין ומעורר השראה,במיוחד הארבעה ספורטאים הבולטים עליהם כתבת שלמרות הקשיים או המוגבלויות שלהם הגיעו לכאלה הישגים מרשימים ! ממש גאווה ישראלית !
    היה לי ממש כיף לקרוא תודה רבה🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s