מה למדתי מהבחירות האחרונות?

תמו להן הבחירות. קולות הימאים כבר כאן.

כבר התרגלתי להיותו מיעוט במדינה בה אני חי. אני מוכן להשלים עם כך.
אני מוכן להשלים, שרוב אזרחי המדינה ואני לא רואים עין בעין.
אני מקבל בהכנעה את הכרעת הרוב ומייחל לשינוי.

אך עצב גדול נחת עליי. לא כי שחר חדש לא הפציע. לא כי עוד חוזר הניגון.
ההתלבטות האם לכתוב את הפוסט הזה, היא שמעציבה אותי.
העובדה, שאני מתלבט גם עכשיו, בעת כתיבת שורות אלו, האם לעלות את מחשבותיי על הכתב היא שמעציבה אותי.

חבריי מכירים את דעותיי ואין אני מסתיר אותם, אך המתקפה שחשתי עם סיום הבחירות היא שמביאה אותי בה בעת לכתוב ולהתלבט.

"מכלול חוקיה ועקרונותיה של ישראל מעידים עליה, כי היא מדינה דמוקרטית. מאופיה זה של המדינה נגזר חופש הביטוי, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה ו"ציפור נפשה" (השופט אגרנט בע"פ 255/68‏‏ מדינת ישראל נ' אברהם בן משה, פ"ד כב(2) 427, בעמ' 435), ואשר לו "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם"."חופש הביטוי אינו רק החופש לבטא או לשמוע דברים המקובלים על הכול….

חופש הביטוי הוא גם החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות, אשר הציבור סולד מהן ושונא אותן…

זהו החופש של היחיד להגשים את עצמו ולגבש לעצמו השקפת עולם ודעה על-ידי מתן דרור לרוחו, היוצרת והקולטת, המרשימה והמתרשמת; זהו החופש של היחיד ושל הכלל להוציא את האמת לאור בדרך של התמודדות חופשית ובלתי פוסקת בין האמת לבין השקר; זהו החופש של בני החברה להחליף, ברוח סובלנית, ללא מורא ופחד ומתוך כיבוד האוטונומיה של כל יחיד, דעות והשקפות, ולשכנע זה את זה כדי לייצב, לעגן ולפתח את המשטר הדמוקרטי".

בג"ץ 399/85 חבר הכנסת הרב מאיר כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור , מא (3) 255 (פורסם בנבו, 27.07.1987)

מדוע אדם צריך להתנצל על דעותיו? ממתי תמיכה בזכויות אדם, בשוויון זכויות, בחופש הביטוי וכן, גם במשא ומתן עם הפלסטינים, היא קיצונית וראויה לגנאי? מדוע חבריי רואים לנכון לנכס לעצמם את המדינה, לקבוע מהי "אמת" ומה נכון ומה צודק?

לא מקובל עליי המשפט: "אני אוהב אותך למרות שאתה שמאלני".
לא מקובלת עליי הסתה נגד כמעט 21% מאוכלוסיית המדינה.
לא מקובלת עליי אלימות פיזית או מילולית, בין אם בריש גלי ובין אם ברמיזה.
לא מקובלת עליי שליטה בעם אחר כדבר מובן מאליו.

אני גאה להיות אחד מ-165,292 איש.
אני גאה להיות זה שנושא את דגל השמאל.
אני גאה לעמוד בראש המחנה, שחורת על דגלו אמון ברוח האדם, אמון בכך שכל בני האדם נולדו שווים וזכאים להזדמנות שווה.

אז מה למדתי מהבחירות האחרונות?
עצב גדול למדתי.

"שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז.

רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל,
יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל;
לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד,
דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל.

שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין,
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב,
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו,
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב.

אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,
אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם.

יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי,
וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר,
בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ,
עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר.

יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ,
דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי
לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם,
חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי.

אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר,
לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר;
לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי
פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר".

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s