הביאו לנו את גיבורינו האמיצים!

עם כל סיום קיץ משתרעת תחושה של התחדשות והתרגשות באוויר. קשה להסביר למי שאינו חובב כדורגל את תחושת הריקנות, שמתפזרת באוויר העולם עם סיום עונת הכדורגל. בחודשים מאי-יוני בכל שנה מאבקי האליפות בליגות האירופאיות מגיעים לישורת האחרונה עבור הזוכים בתהילת עולם אל מול תוגת המפסידים, הכישלונות הצורבים, המפלות וההדחות לליגות המשנה.

עם כל הכבוד לשחייה, לכדורסל ואפילו לאתלטיקה, המכונה לעתים "מלכת הספורט", שמלווים אותנו לא מעט בקיץ הזה, הם אמנם מייצרים רגעי קסם, רגעים של התעלות ולעתים השתאות אל מול היכולת האנושית, שנראה שאין לה גבולות ורק הולכת ומשתפרת, אך אלו הם רגעים בודדים, ספורדיים ומנותקים על רקע של שיממון קייצי.

היכולת של הכדורגל לייצר אהדה כה רבה, לייצר התאחדות סביב מועדון שהוא סמל, לרכז התעניינות יומיומית במשך חודשים והעובדה שהכדורגל הוא הספורט הפופולרי בעולם, כל אלו הופכים את התקופה הזו למרגשת בכל פעם מחדש. בסקר שערכה הפדרציה הבינלאומית לכדורגל, פיפ"א, בשנת 2007, נמצא כי ישנם 265 מיליון שחקנים פעילים בכל העולם. מכון מחקר בשם "Statistic Brain" מצא באפריל השנה, כי מספר האנשים שמגדירים עצמם כאוהדי כדורגל מסביב לעולם עומד על כ-3.5 מיליארד, כ-47% מאוכלוסיית העולם. מדובר בספורט שהחוקים שלו פשוטים למדי (אל תתנו ל"מלכודת הנבדל" לבלבל אתכם) ולא מתקרב במורכבותו לענפי ספורט אחרים, אפשר לשחק בו בכל מקום בכל זמן וכל שנדרש הוא כדור (או משהו דמוי כדור).

"פסטיבל ניימאר" בשבועות האחרונים של "עונת המלפפונים" רק מחזק את התחושה של שינוי ומהפכה וזאת בשל העובדה, כי קבוצות, בניגוד לבני אדם, יכולות להמציא עצמן כל פעם מחדש, להעניק לאוהדיהן מקור להזדהות ולתקווה להגיע להישגים חדשים. שוק ההעברות האירופי יצא כבר לפני שנים רבות מכל היגיון כלכלי. הכסף הגדול של משקיעים ובעלי הון הוא שמניע את השיגעון של האוהדים, אך נראה שאין בכסף כדי לפגוע בהזדהות, באהדה ובעניין שהליגות האלו מושכות.

כאוהד קבוצה שלא זכתה באליפות כבר 27 שנה, חשיבה רציונלית תביא בהכרח למסקנה, שגם שנה זו תסתיים במפח נפש עבור אוהדי ה"מייטי רדס", אך למרות ההשקעות הכספיות האדירות של יריבות ליברפול, נדמה שמקרים כמו האליפות יוצאת הדופן של לסטר סיטי לפני שנתיים, הם שמעניקים תקווה ומשמרים את המיתוס של "השלם שעולה על סכום חלקיו".

"הקהילה המדומיינת" של בנדיקט אנדרסון באה לידי ביטוי בצורה בולטת בדת המודרנית של הכדורגל, שם ניתן להרגיש חלק משלם גדול ומשמעותי יותר מהאדם המנותק, האטום הבודד והחרד של המודרנה. אמנם מחד, בני אדם מתקשרים ביניהם פחות ופחות באופן בלתי אמצעי והטלפונים החכמים ומסכים אחרים דבוקים לפרצופיהם של כל נער ונערה, אך מאידך גיסא, אלו אפשרו פיתוח הדמיון הנדרש לגישור על פערי מרחק, שפה, תרבות וזמן. גם אם ביום יום כל אחד חי "בעולם הקטן שלו", די להתבונן בשיח שאוהדים מנהלים ביניהם באמצעות הרשתות החברתיות בקבוצות הווירטואליות של מועדוני הכדורגל השונים כדי להיווכח שהם כולם מדברים באותה שפה ובאותם קודים תרבותיים. כאשר מספר אוהדי הכדורגל שיכולים להגיע ולצפות בקבוצתם באצטדיון הכדורגל עצמו הוא מצומצם למדי בשל מרחק, זמן וכסף (כמובן), שידורי הטלוויזיה של הקבוצות שמעבר לים מאפשרים לגשר על הפערים האלו ולשמר את תודעת הקהילה הזאת.

הביאו לנו את גיבורינו האמיצים!

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “הביאו לנו את גיבורינו האמיצים!

  1. כרגיל כיף לקרוא את מה שאתה כותב
    מאוד מעניין ומרחיב אופקים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s