פוקסטרוט לברלין

מה המשותף לסרטו של הבמאי שמוליק מעוז "פוקסטרוט" ולסרטו של הבמאי אופיר ראול גרייצר "האופה מברלין", שהוצגו ב"יום הקולנוע הישראלי" האחרון? לכאורה, לא הרבה, בפועל, תפיסות עומק המצויות בלב הקונצנזוס הישראלי.

ב"יום הקולנוע הישראלי" האחרון, שהביא למכירתם של כ-120 אלף כרטיסים, צפיתי בשני הסרטים הנ"ל. הראשון, זוכה פרס "אריה הכסף" (הוא פרס חבר השופטים) בפסטיבל הסרטים של ונציה ה-74, עלה לכותרות וזכה לבולטות ציבורית ניכרת בעקבות ביקורתה של שרת התרבות והספורט, מירי רגב והתנצחותה עם השחקן הראשי בסרט, ליאור אשכנזי. האחרון זכה בפרס חבר השופטים אקומוני בפסטיבל הסרטים הבינלאומי קרלובי וארי ה-52.

האתר הרשמי של "פוקסטרוט" מתמצת את עלילת הסרט כך (תרגום שלי): "מיכאל ודפנה נשברים לחלוטין, כאשר קציני צבא מגיעים לביתם ומודיעים על מותו של בנם יונתן. מיכאל הופך מתוסכל יותר ויותר לנוכח קרובי המשפחה אבלים  יתר על המידה ופקידי צבא בעלי כוונות טובות מדי. בעוד אשתו מסוממת מסמי הרגעה ונחה, מיכאל מסתחרר למערבולת של כעס רק כדי לחוות את אחד מפיתולי החיים הבלתי נתפסים, אשר מתחרה בחוויות הצבאיות הסוריאליסטיות של בנו".

באתר הרשמי של אופיר ראול גרייצר מוצג "האופה מברלין" במילים הבאות (תרגום שלי): "תומאס, אופה גרמני צעיר, מנהל רומן עם אורן, גבר ישראלי נשוי, המקיים ביקורים עסקיים תכופים בברלין. כאשר אורן מת בתאונת דרכים בישראל, תומאס נוסע לירושלים ומחפש תשובות לגבי מותו. תחת זהות סודית, מסתנן תומאס לתוך חייה של ענת, אלמנתו הטרייה של מאהבו. המפגש עם המציאות הבלתי מוכרת יערב את תומאס בחייה של ענת בדרך שמעבר לציפיותיו וכדי להגן על האמת הוא ימתח את השקר שלו עד לנקודת האל חזור".

כאמור, על פניו נראה שאין יותר מדי מהמשותף בין הסרטים. אכן, בשני הסרטים הצופים זוכים ליהנות ממשחקה של שרה אדלר המצוינת ושניהם הם קו-פרודוקציות, "פוקסטרוט": ישראלית-גרמנית-צרפתית ו"האופה מברלין": ישראלית-גרמנית, אך כאן מסתיים הדמיון בין השניים.

"פוקסטרוט" הוא סרט שבמרכזו הצבא הישראלי, שיש מי שרואה בו אנטי-ישראלי. בחברה הישראלית ישנן גישות רבות ל"מצב ביהודה ושומרון וחבל עזה". אנסה להציג בקצרה חלק מהן. גישה אחת רואה במדינת ישראל עם כובש, שעליו להשיב לפלסטינים את השטח המוחזק על מנת שיממש זכותו להגדרה עצמית. גישה אחרת אינה מתייחסת לשאלה האם מדובר ב"החזרה" של השטחים הללו, אלא לכך שיש "להסתלק" מאותם אזורים, כלומר לצאת מאותם השטחים וזאת, כי התוצר של אותו כיבוש תהיה שחיתות וניוון וכדברי פרופ' ישעיהו ליבוביץ': "השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת-מרי ערבית – מזה, וברכישת קוויזלינגים ערבים – מזה. יש חשש שגם צה"ל – שהיה עד עכשיו צבא עממי – יתנוון ע"י הפיכתו לצבא-כיבוש, ושמפקדיו שיהיו למושלים צבאיים יהיו כעמיתיהם באומות אחרות, וד"ל". גישה מעט שונה אף היא מקבלת את קיומו של "כיבוש", אך קובעת, כי הטיעון לפיו "הכיבוש משחית" ייתכן והוא נכון, אך העמדתו במרכז מבטלת את אחריותו של האדם למעשיו.

לעומת זאת, גישה אחרת קובעת, כי "אין כיבוש", כיוון שמלחמת ששת הימים לא יצרה "כיבוש", במובן של שלילת ריבונותה של ישות מדינית אחרת וכי מתקיימת "תפיסה לוחמתית", אך זו אינה שוללת את מחויבות ישראל לניהול השטח (הפרטי בלבד) "…להבטיח בו את זכויות הפרטים ולשמור על אפשרויות של מימוש התפתחויות מדיניות". גישת שונה גורסת, כי לא רק שאין כיבוש אלא שלמדינת ישראל זכות מלאה להחזיק את כל השטחים, כיוון שאלו נכללו בהגדרת הבית הלאומי בתקופת המנדט או שהיו חלק בלתי נפרד מארץ ישראל ונותקו בצורה בלתי חוקית מהבית הלאומי, כאשר שורטטו גבולות הארץ לאורך השנים. לפי גישה זו, "על כל יהודי וכל תושב מדינת ישראל לדעת ולזכור כי משפטית וחוקית, נוסף על הזכות ההיסטורית – כל שטח בארץ־ישראל הוא שטח המיועד בראש ובראשונה ליישוב היהודי. אין עלינו להצטדק או להרגיש נחותים בעת הגעה לדיון בתחום זה, וודאי שאין עלינו להתפשר על קיומנו, בזכות ולא בחסד, בארץ אבותינו ההיסטורית".

בלי ליצור יותר מדי "קלקלנים", כפי שכותב רמי קמחי, "פוקסטרוט", שלא במתכוון, הוא מעין "סרט הסברה", שדווקא תומך בעמדה הישראלית. הוא אמנם בוחר בגישה לפיה "יש כיבוש", אך מטיל את האחריות על הסיטואציה, שאליה נקלעים חיילים, אנשים צעירים (ממש כמו "הבן של כולנו"), שנכפתה עליהם. לא זאת בלבד, אלא שכל "המצב", נכפה על העם היושב בציון וכפי שכותב קמחי: "…הסרט מפנה בבירור אצבע מאשימה לעבר אירופה. זה נכון אנחנו יורים, הוא טוען, אבל אתם אילצתם אותנו לכך, כשרצחתם אותנו וזרקתם אותנו מאירופה".

אמנם, נראה שמדובר בשני סיפורים אישיים-פרטיים שונים לחלוטין, אך כאן החיבור בין שני הסרטים. "פוקסטרוט" מציג משפחה אשכנזית תל-אביבית ממעמד בינוני-גבוה, אך כזו שתודעת חרדת הקיום של בני "הדור השני" לא עוזבת אותה. המספר על ידה של הסבתא מתחבר בקלות לאותה ישראליות, שבאה לידי ביטוי בשירותו של הבן יונתן ובפוסט-טראומה משירותו של האב. גרמניה (וברלין בפרט ב"אופה") היא הזר ההוא שתמיד נמצא שם ברקע, שמניע את חווית החיים של העם היהודי היושב בארצו.

ב"אופה מברלין", הדרמה האישית קורעת הלב גוברת אל מול תחושת הזרות של תומאס בישראל. בעיני, הסצנות הקשות ביותר בסרט הן מפגשיו עם אחיו של אורן- מפגש בין גרמני‏‎‎וּת קוסמופוליטית חדשה לבין יהדות מסתגרת. גם כאן, "הגרמני", כפי שהוא מכונה לא פעם, הוא תזכורת בלתי נגמרת לצורך בשמירה על ייחודיות יהודית. היהדות אינה שלילית בהכרח, אך בכל זאת מוצגת כניגוד לכוחות החילוניים המודרניים; האח מוטי מתנגד או לפחות חושש מדרך האפייה האירופית של תומאס, אך בה בעת מזמין את "הזר" לארוחת שבת, כיוון שאסור שמישהו יבלה את ערב שבת לבדו.

קמחי כותב: ""פוקסטרוט" הוא שם של ריקוד. כמו שאחת הסצנות בסרט טורחת להסביר בפרוטרוט, זהו ריקוד משונה. לא משנה כמה תרקוד ולאן, בסוף תמצא את עצמך בחזרה בנקודת ההתחלה. אנחנו, היהודים, טוען הסרט, רוקדים פוקסטרוט. במקום לצעוד נכוחה בהיסטוריה אנחנו הולכים שני צעדים קדימה, שניים לצד, שניים אחורה ושניים לצד השני, ותמיד חוזרים למשבצת הפתיחה — המשבצת של הקורבן. היינו קורבנות שם, ונשארנו קורבנות כאן. העובדה ששם היינו קורבנות שנהרגים וכאן אנחנו קורבנות שהורגים היא הבדל סמנטי בלבד".

על כך יש להוסיף, אנחנו רוקדים "פוקסטרוט לברלין", הולכים קדימה, הצידה, אחורה, הצידה, אבל לא מתנתקים מחרדת הקיום שלנו, מברלין של שנות ה-30, המוחלפת רק ב"שטן חדש", בין אם מדובר באיראן, בחיזבאללה, בחמאס, באל-קאעידה או בדאעש. אנחנו חיים בפחד מתמיד, שמביא אותנו להגיב ולא ליזום, להאשים כל אחד אחר רק לא את עצמנו, לצאת למסעות של קניות, לטוס לחו"ל כמה פעמים בשנה ולברוח למחוזות "משחקי הכס" והעיקר לא להתמודד ולקבלת החלטות משמעותיות לגבי עתידנו, יהיו אלו אשר יהיו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.